פסק-דין בתיק ת"ק 011824/04

הרקע :

התובעים שבפני רכשו דירה לפני כ-5 שנים, בה התגוררה הנתבעת 1 כשוכרת. אין מחלוקת, כי עד 30.9.04 היתה השוכרת רשאית להתגורר בדירה בכפוף לתשלום דמי שכירות בסך 500$ לחודש.

לטענת התובעים, הנתבעת הפסיקה לשלם שכר דירה ולכן הגישו נגדה תביעת פינוי, לבית משפט השלום בהרצליה. תביעת הפינוי (שלא הוצגה בפני ואני מתבססת בענין זה על הצהרת התובעים ועל פרוטוקול והחלטה מתוך אותו תיק (ת"א (הרצליה) 4026/04) שהוגשו לי) מתייחסת לתקופה שמיום 1.10.04. לפי החלטת כבוד השופטת מני-גור, הדנה בתיק, הנתבעת מפקידה מדי חודש בקופת בית המשפט בהרצליה 500 דולר מיום 1.1.05, וזאת - עד להכרעה בתיק.

התביעה שבפני מתייחסת לתשלום שכר הדירה בשתי תקופות: התקופה עד יום 30.9.04 (להלן - "התקופה הראשונה") והתקופה שמיום 1.10.04 ועד 31.12.04 (להלן - "התקופה שבמחלוקת"). לטענת התובעים, הם לא הגישו תביעה כספית, בצד תביעת הפינוי, ולכן - נושא התשלום בגין התקופה שבמחלוקת לא ידון בבית המשפט בהרצליה. התובעים, אשר מלכתחילה ביקשו בגין התקופה שבמחלוקת פיצוי בגין פינוי באיחור (לפי החוזה בין הצדדים), חזרו בהם בדיון, לאור הערת בית המשפט, כי השאלה אם אכן יש איחור בפינוי, צריכה להתברר במסגרת תביעת הפינוי. הם תיקנו כתב תביעתם כך שגם לגבי התקופה שבמחלוקת, הם תובעים שכר דירה בשיעור 500$ לחודש, ותו לא. לטענתם, סכום זה הוא המינימום המגיע להם בגין אותה תקופה, אף אם תדחה תביעת הפינוי שלהם לגבי אותה תקופה. הם גם הצהירו, כי לא ישובו וידרשו כל הפרש בגין אותה תקופה, אף אם תתקבל תביעת הפינוי שלהם. בכפוף להצהרה זו, מאחר שגם הנתבעים מסכימים כי על הנתבעת לשלם שכר דירה בסך 500$ בגין התקופה שבמחלוקת (אלא שלטענתם, כפי שיאמר להלן, הסכום כבר שולם), אדון בתביעה שבפני גם בשאלת שכר הדירה בתקופה שבמחלוקת, למרות שלא נתבקש פיצול סעדים בתביעת הפינוי.

המחלוקת בין הצדדים שבפני היא בשאלה האם שילמה הנתבעת 1 (בעצמה, או באמצעות ילדיה, הנתבעים 2 ו-3, שגם ערבים לחוזה השכירות) את שכר הדירה בסך 500$ לחודש עד 31.12.04. התובעים טוענים שלא (ולטענתם גם לא שולם מלוא שכר הדירה עבור התקופה הראשונה), ואילו הנתבעים טוענים, כי הסכום שולם במלואו.

טענות התובעים :

בכתב התביעה (כפי שתוקן בעל פה במעמד הדיון בפני) טענו התובעים, כי הנתבעים חייבים סך של 4,850 ש"ח בגין התקופה הראשונה (שעד 30.9.04) ועוד 6,600 ש"ח (שהם 1,500$) בגין התקופה שבמחלוקת. בנוסף, נתבע סכום של 300 ש"ח ששילמו התובעים עבור פריצת דלת הדירה והחלפת מנעול, לאחר שלטענתם - הודיעו לנתבעת כי היא צריכה לפנות את הדירה, היא לא עשתה כן וגם לא העבירה לתובעים מפתח של הדירה, ולאחר שהודיעו לה כי הם מתכוונים ביום 4.10.04 להחליף את המנעול. בנוסף נתבעו 208 ש"ח בגין הוצאות משפט.

התובעים צירפו תחשיב לכתב התביעה, המפרט מה סוכם בין הצדדים, מה שולם ומה ההפרש. הסכום לתשלום מפורט למעשה בסוף הסכם השכירות, ולא היתה מחלוקת בין הצדדים לגבי שיעורו הראשוני, אלא רק לגבי מה שולם מתוכו. לטענת התובעים, לאחר ששיק אחד ששילמו הנתבעים - חזר, נותר הפרש של 4,850 ש"ח לתשלום.

טענות הנתבעים :

הנתבעים הגישו במעמד הדיון שבפני מכתב מיום 14.9.04 מעורך דינם לעורך דינם של התובעים (סומן נ/1), בו מצויין, כי בנוסף לכל התשלומים שהתובעים מציינים כי שולמו, שולמו סכומים נוספים. לפי נ/1, התשלומים הנוספים מגיעים לסך של 9,000 ש"ח, ואלה מהווים תשלום מראש של השכירות עד לתום חודש דצמבר 2004 (לפי תחשיב של 2,250 ש"ח לחודש). מכאן טענתם, כי לא זו בלבד ששולם כל הסכום לגבי התקופה עד 30.9.04, אלא גם שכר הדירה לתקופה שבמחלוקת.

דיון והכרעה :

לאחר שעיינתי בהתחשבנות בין הצדדים, שמעתי טענותיהם בדיון ועיינתי בכל החומר שבפני, אני מגיעה למסקנות הבאות:

במכתב תשובה ל נ/1,  מטעם עורך דינם של התובעים (סומן נ/2), מודים התובעים בתשלום 2,250 ש"ח (ככל הנראה - תשלום במקום הצ'ק שחזר) מתוך הסכומים הנקובים ב-נ/1, אך לא ביתרה.

למרות זאת, שוכנעתי, כי מעבר לסכומים שהתובעים הכירו בהם בכתב תביעתם (27,050 ש"ח), שילמו הנתבעים 2,250 ש"ח, בהם הודו התובעים ב-נ/2 ו-2,000 ש"ח המוזכרים ב-נ/1, כעולה ממסמכי הבנק והצ'קים נ/3 עד נ/6, שהוצגו בפני בדיון. אני מאמינה להם ששילמו, כטענתם, 250 ש"ח נוספים, ששולמו במזומן כחלק מאותו תשלום.

נותרו במחלוקת שני סכומים של 2,250 ש"ח, שהנתבעים טענו במכתב נ/1, כי הם שולמו במזומן, בחודשים ינואר-פברואר 2004 לבנם של התובעים, צביקה. התובעים הכחישו טענה זו במסמך נ/2, אך לא הביאו את בנם לעדות, לאשש הכחשה זו, ויתר על כן - לגבי סכום נוסף (ה-2,000 ש"ח בהם הכרתי לעיל לאור מסמכים שהוגשו) שנטען כי שולמו לצביקה - אמרה התובעת בדיון כי הענין יבדק. מכאן - שהתובעים לא בדקו כראוי, טרם הדיון, את טענות הנתבעים שהועלו ב נ/1 ונענו על ידי עורך דין התובעים בהכחשה ב- נ/2, טרם הדיון, למרות שמדובר במכתבים שהוחלפו טרם הגשת התביעה. מחדל זה פועל לרעת התובעים, עליהם מוטל נטל ההוכחה.

ואולם, גם לפי נ/1, אשר את הנטען בו קיבלתי בסופו של דבר, כאמור לעיל, במלואו, הסכומים ששילמו הנתבעים אינם מגיעים לכדי כיסוי החוב בסך 4,850 ש"ח בגין התקופה הראשונה, ועוד 6,600 ש"ח בגין שכירות בתקופה שבמחלוקת. נ/1 מפרט תשלום בסך 9,000 ש"ח והחוב בגין שתי התקופות מגיע לסך של 11,450 ש"ח. מכאן, שהנתבעים חייבים לתובעים, לסילוק מלא וסופי של חוב הנתבעת 1 עד לסוף דצמבר 2004, סך של 2,450 ש"ח נוספים.

לענין התשלום בגין פריצת המנעול: הנתבעים הציגו לי בדיון את מעטפת הדואר בה הגיע מכתב ההתרעה של התובעים בענין, מכתב שתאריכו 23.9.04 (והתובעים טענו כי גם נשלח באותו יום), ומודיע על החלפת המנעול ביום 4.10.04. מחותמת הדואר על המעטפה עולה, כי הוא נשלח רק ביום 4.10.04. אין תמה, איפוא, שהנתבעת לא ידעה מבעוד מועד על ה"פגישה" שנקבעה עימה, ואכן נגרמה לה הפתעה לא נעימה בגין פריצת הדירה בה התגוררה והחלפת המנעול. מאחר שזכותה של הנתבעת להתגורר בדירה מעבר לסוף ספטמבר נמצאת, כאמור, בדיון בפני בית משפט אחר, אין בכוונתי להכנס לשאלה אם היה מקום לבצע את החלפת המנעול, אך בנסיבות שתוארו - ודאי שבשלב זה אין מקום לחייב את הנתבעים בעלות הפריצה וההחלפה.

לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 2,450 ש"ח, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה (7.11.04), ועד התשלום המלא בפועל. זאת, לסילוק מלא של החוב הכספי ביניהם, בהתייחס למגורים בדירת התובעים, עד סוף דצמבר 2004. רשמתי לפני הצהרת התובעים בדיון שבפני, שהצ'ק על סך 2,250 ש"ח מיום 4.1.04, שחזר - לא יוגש להוצאה לפועל.

כמו כן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 250 ש"ח, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.